. זנדר היה צלם סטודיו מסחרי, והוא החל לתכנן גלריה שיטתית של פורטרטים שיצולמו על פי טיפוסי עבודה ומקצוע. לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה ביקש זנדר לאפיין את האופי הגרמני דרך המראה החיצוני של המצולמים במעין פרויקט פטריוטי. במשך עשורים של צילום השתמש זנדר בנוסחה קבועה, שמזכירה את ימי הצילום המוקדמים. הוא צילם צילום מרוחק של פורטרט חד על רקע מטושטש המציג את כל הגוף או חצי גוף של המצולם. המצולמים בוימו עם אביזרים או בגדים שמרמזים על עיסוקם. הוא צילם תצלומים מאורגנים ומבוימים, מזווית פרונטלית ובתאורה מוקפדת. הוא לא היה מעוניין בצילום בזוויות מוזרות ובמשחקי תאורה, וגם לא אהב את הספונטניות המקרית של מצלמות הסנפ-שוט הקטנות. החדות ועומק השדה הרדוד אפשרו לו להתמקד בדמות המצולמת. אף שהרקע לא היה חד לחלוטין הקפיד זנדר למקם את מצולמיו על רקע שהיה מוכר ואופייני להם.
 |
| נפחים גרמניה 1926 |
 |
| גמדים גרמניה 1912 |
 |
| ילדי חוואים גרמניה ווסטרואלד |
 |
| קציני מסילת רכבת גרמניה 1910 |
 |
| חקלאים צעירים גרמניה |
סגנון הצילום המרוחק והחד היה רק מרכיב אחד בפרויקט השאפתני של זנדר. הוא ניסה לייצר בפרויקט טיפולוגיה (חלוקה לטיפוסים) של החברה הגרמנית על בסיס מעמדי (משלח יד) ולא גזעי. זנדר חילק את הפרויקט המתוכנן שלו לשבע קבוצות, כך שישקפו את המבנה החברתי של אותה תקופה. שבע הקבוצות היו: האיכר, בעלי מלאכה מיומנים, האישה, מעמדות ומקצועות, האמנים, העיר, והקבוצה השביעית והמסכמת: האנשים האחרונים, שמציגה מצולמים זקנים, חולים ומתים. שבע הקבוצות חולקו שוב לתת-קבוצות נוספות. בסופו של דבר תכנן זנדר לקטלג 500-600 פורטרטים ב-45 תיקיות, בכל אחת תריסר תצלומים קשורים זה לזה שיכונסו תחת הכותרת "אנשי המאה ה-20 ." 149 הפרויקט העצום שבשבילו אסף זנדר עשרות אלפי תצלומים פוטנציאליים לא הושלם מעולם, אך זנדר פרסם 60 תצלומים מהפרויקט בספר "פני זמננו: 60 תצלומים של אנשים גרמנים" ) Foto 60: Zeit der Antlitz Manschen Deutscher )ב-1929 .מאחר שהספר אפיין את החברה הגרמנית על בסיס מעמד ומשלח יד ולא על בסיס גזעי, ומאחר שזנדר לא הציג גרמנים בעלי תווי פנים "אריים" על פי המראה הפיזי שקידמו הנאצים, עותקים של ספר זה הושמדו לאחר עליית היטלר לשלטון. עבודתו של זנדר הייתה אבן היסוד לאמנים מושגיים בינלאומיים בעבר ובהווה. זנדר לא הספיק לראות בחייו את ההשפעה האדירה של עבודתו ורעיונותיו על הצילום במחצית השנייה של המאה ה-20 .הריחוק שלו מהנושא, שהועצם עם הדחף שלו ליצור סדרות כוללות, הזינו את דמיונם של צלמים טיפולוגיים כמו ברנד והילה בכר(Becher Hilla and Bernd )בסדרות הנמשכות שלהם על מבני תעשייה ישנים, אך ביחס לאדריכלות ולא ביחס לבני אדם. בעקבות בני הזוג בכר, צלמים גרמנים מוכשרים בני זמננו כמו אנדראס גורסקי ותומס שטרוט אימצו את האובייקטיביות הצילומית כעמדה ויזואלית ביחס לסביבה הבנויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה